אני יודעת, הרשומה הזאת תגרום לרוב הקוראים שלה להרים גבה, אבל לא אכפת לי. קיומו של האיש הזה עזר לי לעבור הרבה שנים מחורבנות. שנות השמונים, ילדה שתקנית ובודדה, משפחה קשה. האסקפיזם היה בלתי נמנע, והצורך בדמות שאפשר לאהוב ניתב את עצמו לאיש היקר הזה.
לפני שלוש שנים בדיוק התייתמו שלושת ילדיו, וכך הרגישו גם מליוני מעריצים ברחבי העולם. וגם מהלב שלי הוא לקח איתו חתיכה מכובדת.
וזה לא שאני סתם מבלבלת לכם את המוח בנושא מייקל ג’קסון… יש פה גם יצירה 🙂 בואו ותראו את סוודר מייקל ג’קסון שסרגתי כשהייתי בת 16:
אני כבר לא זוכרת כמה זמן לקח לי לסרוג את כל זה, כנראה שלא מעט… אני זוכרת שמאוד מאוד הסתבכתי עם השפתיים, ניסיתי כל מיני גוונים ואף אחד לא התאים, ובסוף התפשרתי על זה.
הנה מקרוב:
קצת בלוי… בכל זאת הסוודר הזה כבר בן 25 שנים!!!
והנה אני בגיל 16, לובשת את מעשה ידיי, וסליחה מראש על האפרו
סלסול נצחי בשערות, ופוסטרים במקום קירות…
RIP MICHAEL JACKSON
0 Comments