סיטרה-סולב: העברת תמונה לבּד

יום אחד (למעשה סביר יותר להניח שהיה זה לילה) גיליתי בלוג שמספר על טכניקה שבה אפשר להדפיס על בד, בבית, איזו גרפיקה שרוצים, בעזרת חומר ניקוי שנקרא “סיטרה סולב”.

הרעיון הוא:

1. להדפיס תמונת מראה של מה שרוצים במדפסת לייזר, או לצלם במכונת צילום שעובדת עם טונר
2. להשכיב את הנייר על הבד, עפ הפנים למטה
3. להרטיב את הנייר בחומר
4. לשפשף חזק עם כף הפוכה או משהו דומה

ו-וואלה! ההדפסה עברה אל הבד, וזה אפילו כביס!

שתי בעיות:

1. סיטרה סולב ניתן לרכישה אך ורק באמריקה, ונסיונות רכישה אונליין נכשלו בזו אחר זו
2. אין לי מדפסת לייזר!

לא נרגעתי עד שחברה המתגוררת בקנדה פתרה לי את הבעיה הראשונה, ומקום העבודה לשעבר של אימי פתר לי את הבעיה השנייה. ואלה רוב התוצרים שהפקתי עד כה בעזרת הטכניקה הנפלאה הזו:

החומר הזה מעביר הכי טוב צבע שחור, והתוצאה מהוהה(?) מעט, מה שמסתדר מצויין עם סגנון הוינטייג’ שאני כל כך אוהבת:

(צמד הכריות הזה תפור באופן מ-ז-ע-ז-ע, אני יודעת. זה הנסיון הראשון שלי במכונת תפירה!)

בכל זאת ניסיתי העברה של תמונה צבעונית בחלקה – לא מומלץ, מכיוון שכל הצבעים מלבד שחור דוהים אחרי זמן קצר:

אלה צמד כריות מקסימות למדי, שניתנו במתנה לחברים אהובים, ולצערי לא צולמו כראוי:

ואחרונה, כרית מתנה לאמא שלי, שאהבה במיוחד את איור הדבורים הזה:

את רוב האיורים אני לוקחת מהאתר הנפלא http://graphicsfairy.blogspot.com/ וכשבא לי אני מרכיבה קולאז’ים בעצמי בפוטושופ, כמו בכרית הפרפר או בכרית הראשונה עם הציפור וכתב היד וכו’.

לקראת יום ההולדת של מאיה טקסל, אשה מופלאה עם טעם משובח שאני פשוט מעריצה, השתמשתי בחומר הזה בשביל ליצור בד מודפס ולתפור ממנו תיק קטן (או נרתיק גדול) בסגנון הוינטייג’ שמאיה כה אוהבת:

עד כאן בינתיים, שימו לב שבתחילת הפוסט יש קישור להדרכה לטכניקה. זהירות ממכר! 🙂