חודשים שאני הולכת בשבילי הכפר ומסתכלת אל העצים ואל האדמה. כמה חיפשתי אותו, כמה רציתי אותו… מצאתי תחליפים לא ראויים, חלקי גזעים וקרשים, אבל ידעתי שאף אחד לא ישתווה לו. והנה, יום אחד הוא הופיע, שוכב לו בשקט על האדמה ומחכה רק לי: גזיר העץ המושלם, שישמש לי בסיס לסירה הנכספת!
ועכשיו בלי כל המלודרמטיות: פשוט נכנס לי ג’וק לראש 🙂
אז הנה היא, הסירה הנכספת:
להשלמת הלוק, מכתב בבקבוק 🙂
נכון שגזיר העץ הזה יפיפה?
הינשופון מהפוסט הקודם גם רצה להצטלם:
0 Comments