את הדרקון שאתם עומדים לראות פה תפרתי במסגרת החלפת מיתוסים, שהרי הדרקון הוא החיה המיתולוגית מכולם.
קיבלתי להחלפה את יעל קיפודים, האישה והאגדה… ואני מודה שנלחצתי. חשבתי שיהיה נכון להכין לה משהו לא חמוד, לא בובתי, לא ילדותי. וככה התחלתי לצייר לי גיזרה לדרקון הלא חמוד הזה. בשום שלב לא היה לי מושג איך יראה השלב הבא, הכל נעשה באופן ספונטני, כשהדבר היחיד שמנחה אותי הוא – שיהיה דרקון לא חמוד.
באיזשהו שלב הבנתי שאני מצליחה במשימה קצת יותר מידי… הדרקון שלי יצא ממש, ממש לא חמוד. אפילו טיפה אכזרי, ומאוד מופרע. ואז התחלתי לעדן אותו, לקשט אותו, לנחמד אותו. וככה נוצרה העבודה הזו, הדראגון-קווין הזה. והוא דרקון טוב, באמת! אבל פחדתי פחד גדול לתת אותו – חששתי שהיא לא תתחבר.
אבל היא אהבה! והיא אפילו חושבת שהוא נפלא מופלא ומלא אופי ומתאים לה כמו כפפה ליד… ואפילו שמה אותו על המדף של הדברים השווים בסלון 🙂
חלק מבני משפחתי מאוד התקשו להפרד ממנו. הנה הקטן מנסה להבין האם מדובר בדרקון או בדרקונית:
יש לי בבית דיסק בשם “הדרקון הלא נכון”. ויש בו טקסט ארוך ומרגש שכתב יהונתן גפן, שצירפתי להחלפה. טקסט שאם תקראו אותו עד הסוף, יעלה לכם דמעה…
“הדרקון הלא נכון” / יהונתן גפן
הפוסט הבא יהיה חמוד. מבטיחה 🙂
0 Comments