הילדה הנפלאה ומלאת החיים הזו, צופיה, איבדה את אמא שלה לפני מספר חודשים, כשהייתה רק בת שמונה. אביה יצר איתי קשר כדי להעניק לצופיה לא רק דובי מבגדי אמה, אלא חוויה יוצאת דופן. יחד עברנו על הבגדים, צופיה עיצבה את הדובי, לימדתי אותה להפעיל את מכונת התפירה ויחד תפרנו אותו, כשבכל רגע שעובר אני מתאהבת בה יותר. לבסוף היא ידעה מספיק בשביל להכין לדובון בעצמה גם כרית ושמיכה, והיתה, לפחות לרגע, הילדה הכי מאושרת בעולם.
אני כותבת ובכי חונק אותי. נזכרת בחיבוק של צופיה ושמחה מציפה אותי. תודה גדולה לאבא חיים רודל על החוויה, האופטימיות ושמחת החיים, ולצופיה הנהדרת, שלא אשכח אותה לעולם.
0 Comments